לחץ להגדלת תמונת הכריכה

חדש בליטרטורה
הילד מאחורי העיניים
מאת נאוה סמל
מהדורה אלקטרונית

המחזה הילד מאחורי העיניים מספר את סיפורה של אם לילד הלוקה בתסמונת דאון. הופק על ידי ליליאן שוץ והתיאטרון העירוני חיפה בשנת 1987, בביצוע השחקנית אסי אשד ובבימוי איציק וינגרטן והוצג במשך אחת-עשרה עונות. בשנת 1988 זכה בפרס חיפה למחזה המקורי של השנה, ייצג את ישראל בתחרות 'פרס איטליה' והופק ברחבי העולם.
בשנת 1996 זכה המחזה בפרס הרדיו דרמה של השנה באוסטריה ואף יצא לאור כתקליטור בשפה הגרמנית. בשנת 1988 ראה אור כספר בעברית ואזל מן השוק. בשנת 2006 הועלה שוב בישראל - והפעם בשפה הערבית, בביצוע השחקנית והזמרת אמל מורקוס.
המחזה הוצג בעת האחרונה בפולין, רומניה ותורכיה.

הוצאת "ליטרטורה" שמחה להחזיר אל המדף את הילד מאחורי העיניים.

איכות כתיבתה של נאוה סמל טמונה פחות במה שהיא בוחרת לספר ויותר במה שהיא נותנת לך להרגיש. סדרה של דימויים עדינים ובעלי עוצמה, יוצרת מימד פואטי, שמאפשר הצצה לעולמו של ילד, מבעד לעיניה של אמו.
הגארדיאן-לונדון, ינואר 1990

עולם עשיר ברגשות, שאין בו שמץ של רחמים עצמיים. כאב חותך המעביר אותנו דווקא אל תקוה.
איל טמפו - איטליה מאי 1990

זוהי אחת הפעמים הנדירות שבהן כתיבה ומשחק מעבירות אותך לתוך חייו של האחר. זוהי כתיבה מרגשת ולא רגשנית, שמצליחה להביא אותך לידי דמעות.
הטיימס – לונדון, מאי 1988

ההצגה שייכת להצגות הנדירות ברפרטואר התיאטרון העכשווי. מרגשת - וללא גלישה לעודף רגשנות.
קולטורה - לודז' פולין, 2006

מחזה על אהבה. חווייה נדירה.
אייריש טיימס – אירלנד, ינואר 1990

מונודרמה בעלת מעורבות חברתית ואנושית עמוקה. טקסט שמביא לדמעות ומסב את תשומת לבנו לדברים שאנו נוטים להדחיק, וזאת באופן הכי מעודן ומאופק...
תיאטרול, כתב עת לאמנות התיאטרון, רומניה 2005

(המחזה) מפגיש אותנו עם הפחדים, הכאבים והמצוקות, אשר בכוח האמנות הופכות להיות גם שלנו.
הארץ - אפריל 1987

נאוה סמל:
ביצירתי אני מרבה לעסוק בדמויות של ילדים. הם מתבוננים בעולם המבוגרים הזר להם - לא אחת מאיים עליהם - ומנסים לתת לו משמעות. גם המבוגרים מצידם, צופים בילד, לעתים קרובות אינם קולטים את בדידותו ומחמיצים את המועקות הרובצות עליו.
ב"הילד מאחורי העיניים" צופה תלמה בבנה יותם שלקה בתסמונת דאון ומנסה לגונן עליו מפני פורענויות העולם. זהו מסע אל חיק משפחה המתמודדת עם ייסורים, בורות ופחדים, שבמהלכו הופך הילד התם והבלתי מובן מאליו למקור של אהבה שופעת ושמחת חיים. המחזה הזה - ישראלי כל כך - מצא דרך ללבם ונפשם של בני אדם במדינות כה שונות ובמגוון שפות.
הכמיהה לקשר והחיפוש אחרי מעט חום והבנה - כך למדתי - הם חסרי גבולות.